זהר

טז) לזמנא אחרא א"ר אלעזר, מאי דכתיב קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם. מהו ודברתם, אר"א, מני ליה עלי נחש. דהא אתעביד בצור, השתא בעי דיתעביד בנחש. לאשלמא שמוי דקב"ה, באלין אתוון.

פירוש הסולם

טז) לזמנא אחרא א"ר וכו': בפעם הב', דהיינו, במי מריבה, א"ר אלעזר, מה שכתוב, קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם. מהו ודברתם. א"ר אלעזר, צוה אותו על הנחש. דהיינו שיעשה נס מבחינת הנחש, כי כבר עשה הנס בצור, כאן בהכאת הצור, עתה צריך שיעשה הנס בנחש, כדי להשלים שמותיו של הקב"ה, באלו האותות.