זהר

טז) אתחפייא תחותיה חד אגוזא, דחפייא טמירא בטמירו. ואיהו רתיכא דקיימא תחות ההוא רזא טמירא. וההוא את, קיימא בגניזו נקודה חדא תחותיה. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין, וסמכין לה בשית סטרין. אינון שית סטרין גניזין בגו ההוא אגוזא.

פירוש הסולם

טז) אתחפיא תחותיה חד וכו': נתכסה תחתיה, דהיינו שהופרש תחת הי', אגוז אחד, שמכסה בהסתר שבהסתר, והיא מרכבה העומדת תחת סוד ההסתר. ואות הזו, דהיינו הי', נמצאת בהעלם מחמת נקודה אחת שמתחתיה, הנמצאת בתוך האגוז. אגוז ההוא עומד בששה עמודים, הסומכים אותה בששה צדדים. ששה צדדים אלו, נעלמים בתוך אגוז ההוא.
פירוש. הי' דשם הויה, היא כנגד י' עליונה של הא', שה"ס כתר וחכמה דקטנות, וסוד האגוז שהופרש תחת הי' וכיסה אותה, הוא כנגד הקו שמתחת י' עליונה שבא', שה"ס הפרסא המסיימת המדרגה תחת החכמה. שהוא נמצא תמיד בקומת ו"ק, ואינו מקבל ג"ר לעולם. כנ"ל בדבור הסמוך. וז"ש, אתחפיא תחותיה חד אגוזא, שהופרס תחת הי' אגוז אחד, שהוא דוגמת הקו שמתחת הי' שבא', שה"ס הפרסא. ונקראת אגוז, מלשון אקצוץ, כמו גוזו אילנא. כי פרסא זו שעושית סיום המדרגה מתחת החכמה, היא מקצצת ג' הכלים בינה ותו"מ, ומוציאתם מן המדרגה. ואומר, דחפיא טמירא בטמירו, כלומר שנעשה בה תקון של הסתר כפול, באפן שאפילו בעת שהמלכות יוצאת מן הפרסא וחוזרת למקומה, מכל מקום הפרסא אינה מתבטלת, ונשארת גם אז בבחינת ו"ק בלי ג"ר. כנ"ל בדבור הסמוך. ואיהו רתיכא דקיימא תחות ההוא רזא טמירא, משמיענו, שפרסא זו אינה בחינת סיום בלבד, אלא שהיא מרכבה שלמה העומדת בסוד ההעלם, דהיינו בו"ק בהעלם ג"ר. וההוא את, דהיינו הי', קיימא בגניזו עומדת בהעלם ג"ר, מחמת נקודה חדא תחותיה, דהיינו מחמת המלכות שעלתה תחת הי' שהיא חכמה, וסיימה שם המדרגה. כמ"ש לעיל. ההוא אגוזא קיימא בשית סמכין וסמכין לה בשית סטרין, דהיינו שיש בה ו"ק שהם חג"ת נה"י, הסומכים אותה בששה צדדים. כי חו"ג, הוא סוד דרום צפון. ת"ת ומלכות, הוא מזרח מערב. ונצח והוד, הוא מעלה ומטה. אינון שית סטרין גניזין בגו ההוא אגוזא, כי הם נעלמים שם בתוך האגוז מפני שאינם מקבלים שם ג"ר לעולם. כנ"ל.