טז) וצריכים לכוין עתה ביציאת ג' קוין דז"א מן ישסו"ת. וז"ש (באות י"א) אתה, יכוין בהמלה אתה, אשר, לבתר שארי לאתגלייא, שאח"כ התחילו האורות דז"א להתגלות ולצאת מן ישסו"ת. דהא האי ברוך סתים איהו, ובג"כ אקרי בארח סתים ברוך, כי ברוך פירושו או"א וישסו"ת כנ"ל, שבהם האורות סתומים מתחתונים כי או"א וישסו"ת הם בינה, ואין לנו השגה בבינה, אלא בז"א, וברוך, הוא מקורא עלאה דלא אתגלייא, דהיינו ישסו"ת, אבל אתה, הוא התחלה להתגלות לחוץ להיותו אור ראשון של ז"א שיצא מבינה, ובג"כ אקרי אתה, שהוא לשון נוכח שהוא גלוי. ומאן איהו דא רזא דימינא, דהיינו קו ימין, שהוא חסד דז"א, היוצא מישסו"ת. ואקרי כהן וכו', ודא איהו ימינא עלאה, דהא אשתכח לאתגלייא, דהיינו שיצא מן מקום הסתום, בינה למקום הגלוי, ז"א.