פירוש הסולם

טז) ואחר שהלב מקבל דם הנקי והברור מן הכבד, שה"ס ו"ק דחכמה, הנה הוא מלא דין, כי מטרם שהחכמה מתלבשת עם החסדים שבימין היא כולה דין, וז"ש (באות ת"ב) לב איהו אש, וכן (באות ת"ג) אתמר בלבא, והמלך קם בחמתו, ע"ש בסולם שנתבאר היטב. ולפיכך הלב, שהוא מלכות, צריך עתה לזווג עם ז"א, שישפיע לה רוח החסדים. וכשהיא מזדווגת עם ז"א, אז יורד רוח החסדים מן המוח, שה"ס ג"ר דז"א, אל החוטם, שה"ס ת"ת דז"א, ויורד רוח החסדים ההוא דרך ב' נוקבי החוטם, אל קנה הריאה, שהוא בינה דמלכות, ומן הקנה אל ב' כנפי ריאה, שהם חסד דמלכות, ומב' כנפי הריאה בא רוח החסדים אל הלב. שז"ס שהריאה נושבת רוח על הלב. ואז מתלבשת החכמה שבלב, בחסדים אלו. ובזה נשלמת הארת הזווג, שממנה מגיעה לכל העולמות, עד שמגעת להמתפלל להשלים לו המבוקש שבתפלה שלו. וז"ש (באות ת"ב) דא כסא רחמי, ודא כסא דינא, שהמוח דז"א הוא כסא רחמים, שמשם יורד רוח החסדים. והלב, שהוא המלכות, הוא כסא דין, מחמת החכמה בלי חסדים אשר שם. וקב"ה מלך עומד מכסא דין דאיהו לב, ויושב על כסא רחמים דאיהו מוחא, כלומר, שמזדווג עם הלב, ואז נמשכים הרחמים אל הלב מן המוח. וכסא רחמים של המוח הוא השולט.