זהר

טז) הה״ד, זה יאמר ליי׳ אני י וגו'. זה יאמר לה׳ אני, דא חנניה, וזה יקרא בשם יעקב, דא מישאל, וזה יכתוב ידו ליי׳ ובשם ישראל יכנה, דא עזריה, ביה שעתא כנש קב״ה פמליא דיליה, אמר לון, במאן מלה, מאינון מלין דאמרו אלין תלתא, אשזיב לון, פתחו ואמרו, וידעו כי אתה שמך יי׳ לבדך עליון על כל הארץ.

פירוש הסולם

טז) הה״ד זה יאמר וכו׳: ז״ש, זה יאמר לה׳ אני וגו'. זה יאמר לה׳ אני, זהו חנניה, שאמר ה׳ לי וגו'. זה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר אל תירא עבדי יעקב, וזה יכתוב ידו לה׳ ובשם ישראל יכנה זהו עזריה, שאמר שמע ישראל ה׳ וגו'. בה בשעה קבץ הקב״ה את הפמליא שלו, דהיינו המלאכים, אמר להם, באיזה מלה, מאלו המלים שאמרו אלו השלשה, אצילם. פתחו ואמרו, וידעו כי אתה שמך ה׳ לבדך עליון על כל הארץ. דהיינו שיצילם משום שבטחו בה'.