זהר

טז) וכל מאן דאוסיף בשבת אז וכגנה זרועיה תצמיח, אוף הכי נמי אצמיח טובא דיליה. ומאן זרועיה דשכינתא לעילא. אינון נשמות יתירות דזרעין מניה. ויחדון לון לישראל לתתא מזיו כבודה.

פירוש מעלות הסולם

טז) וכל מאן דמוסיף וכו׳: וכל מי שמוסיף בשבת, אז וכגנה זרועיה תצמיח, אף כך אצמיח טובו. ומהן הזריעות של השכינה למעלה. הן הנשמות היתרות הנזרעות ממנו. ומשמחות להם לישראל למטה, מזיו כבודה.
פירוש, בשבת עולים זו"ן לאו״א, ואו״א נקראים קודש, וזווג של זו״ן בשבת הוא בסוד קדש בקדש. ולכן במה שאנו עושים מעשים לכבד את השבת, אנו גורמים שפע של נשמות קדושות למטה, כי מבינה באות נשמות, כנודע שמלכות היא נפש, וז״א רוח, ובינה נשמה, וכשמלכות עולה לבינה הרי היא כבינה, וכמו שנעשה למטה, כן נעשה למעלה. וכתוב בזהר יתרו (אות תקמ״ט) ואי תימא זכור היינו ז״א, לא אצטריך לאתקדשא מישראל, דהא מניה נפקין כל קדושין דעלמא. לאו הכי, דהא דא היינו ז״א אצטריך לאתקדשא ביממא. ודא היינו מלכות, אצטריך לאתקדשא בליליא, וכל קדושין נטלין לון ישראל לבתר וכו׳.