תוכן

טו. רוב שנותי חלפו עלי בגולה במדינת פולין בעיר ווארשא יע"א, שמה היתי סגור בתוך ד' אמותי, ודבר לא הי' לי עם שום בן אדם, לא ידעתי כלל מחשך אשר בסביבותי. וברצות ה' והנחני להתישב בארץ הקדושה בירושלים עיה"ק תובב"א, ומצאתי שם קיבוץ גדול מגאוני ארץ שנתיישבו שם וגם עברו דרך שם, והוכרחתי להתערב בין הבריות, ראו ראיתי בעוני עמי, ו'אין עניות אלא בדעת' (נדרים מא, א), וצעקת ושחוק הכסילים עלי כקול הסירים תחת הסיר, בוזי חכמת ישראל חכמת האמת, ומגדלם ועד קטנם כולם פה אחת מכחישין בחכמה שבזוהר וכתבי האר"י, ואמרו, לא ניתנו הדברים להבין ולדעת, רק לסגולה כמו תהלים וכדומה.
ודברתי עם המכונה גאון אחד המפורסם בראש לכל חכמי הקבלה, חובר חבר מפורסם לתהלתם, ונכנסתי עמו בדברים, ומצאתי איש ריקן מחכמה. ושאלתי אם למד אצל רב שיש לו ידיעה בפירוש הדברי קבלה, ואמר לי, ח"ו אין כלל פירוש, אלא דיבורים קדושים שבזכות שאנו עומלים בדיבורים אלו נזכה לגאולה שלימה, וח"ו להרהר אפי' שיש בהם פירוש פנימי, אלא הדברים ככתבם, ותו לא מידי. ושאלתי אותו אם הרח"ו ז"ל גם לא ידע פירושם, וענה לי לא. והוספתי לשאול אם האר"י ז"ל ידע, ואמר לי, לא ידע יותר ממה שאנו יודעים, כי הכל מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל כל מה שקבל מפי אליהו. ושאלתי אותו, אם כן המה הבל שפתים בלי דעת, וענה לי אשר אליהו הנביא ידע הפנימיות שבהם, באשר שהוא מלאך רוחני, עד כאן שטותו. ובשביל רוב בקיאותם המפליא, משפיעים שטותם הזה על כל בני הדור. אז פניתי על ימיני ושמאלי ושמעתי להג הרבה על החכמה הזו והזוהר והתיקונים עד שאין להעלות על הכתב.