תוכן

טו. ובדרך כלל, יש להבחין בהספירות ובפרצופין בכל מקום שהם, את ג' בחינות הללו: עצמותו ית', כלים ואורות. אשר בעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בו כלל, ובכלים יש תמיד ב' הבחנות הפכים זה לזה, שהם העלמה וגילוי, כי ענין הכלי מתחילתו הוא מעלים על עצמותו ית', באופן שאלו העשרה כלים שבעשר ספירות הם עשר מדרגות של העלמות. אמנם אחר שהנשמות מקבלים להכלים הללו בכל התנאים שבהם, הנה אז נעשים אלו ההעלמות לבחינות של גילויים להשגות הנשמות. הרי שהכלים כוללים ב' הבחנות הפכיות זו לזו שהם אחת, כי מדת הגילוי שבכלי הוא ממש כפי מדת ההעלמה שבהכלי, וכל שהכלי יותר עב, דהיינו שהוא יותר מעלים על עצמותו ית', הוא מגלה קומה יותר גדולה. הרי שב' הפכים הללו הם אחת.
וענין האורות שבהספירות פירושן, אותו שיעור קומה הראוי להתגלות להשגת הנשמות. כי מתוך שהכל נמשך מעצמותו ית', ועם זה אין השגה בו רק בתכונתם של הכלים כנ"ל, על כן יש בהכרח עשרה אורות בעשרה כלים הללו, דהיינו עשר מדרגות של גילוים אל המקבלים בתכונת אותם הכלים. באופן שאין להבדיל בין אורו ית' לעצמותו ית', רק בזה אשר בעצמותו ית' לית השגה תפיסא ביה כלל, זולת המגיע אלינו ממנו ית' דרך התלבשותו בהכלים של העשר ספירות, ומבחינה זו כל הבא בהשגה אנו מכנים בשם אורות.