תוכן

טו) וענינם הם, במה שנודע, כי יש ה' חסדים וה' גבורות, והה' גבורות הם מן הבינה, ונקראים מנצפ"ך. וכבר נתבאר, כי אור המקיף לזו"ן, הם משם אהי"ה שהיא בינה, כי ממנה בחי' הכתר המקיפן. ולכן ענין ד' ציציות אלו, הם בחי' ה' גבורות שהם אור המקיף לנקבה. ואמנם ענינם נתבאר בדרוש המ"ן. וזה עניינם בקיצור, נודע כי אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, והענין הוא, כי הנה המלכות לא היה בה רק הוי"ה א' פשוטה בד' אותיות, ואחר ביאה ראשונה של הזכר, אז נעשה בה מילוי הוי"ה זו בההי"ן, וזהו ענין ההוא רוחא דשביק בגווה, וזהו ענין ויהי בצאת נפשה כי מתה. ובמלוי הזה, יש בו ה' אותיות, והם בחי' הה' חסדים דיהיב בה. אבל היא לא היה בה רק ד' אותיות הפשוט, והטעם כי לעולם היא בבחינת ד' אחרי הוא"ו, שהיא נוקבא אחורי דכורא. ולכן נרמזת באות ד' שאצל הו', שהם במלוי אות יוד. ונמצא כי גם היא יש בה ה' אותיות, לפי שגם היא נכללת באות ד' כנזכר, ואלו הם ה' גבורות שהם נמשכים בה.