תוכן

טו) ואמנם להיות סוד הכלבים חיצונים וטמאים אע"פ שראשית יניקתם הוא מזו הנפש של המלכות, עכ"ז יניקתם הוא בסוד מ"נ דקליפת עשיה, אשר גם היא כנגד מ"נ דקדושה שבעשיה, וגם הוא עולה נ"ב, וז"ס והכלבים (הם) עזי נפש, כי אע"פ שהם מסוד הנפש שהוא שם ב"ן, מכ"מ הם עזים מצד הקליפה, והם נמשכים מצד אותו הנפש העזה שבקליפת העשיה, וזהו והכלבים עזי נפש. ואמנם מ"ש בפרק שירה, כי כל האומרו בכל יום, זוכה לכ"כ מעלות, הטעם, לפי שכבר ידעת, כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכמו שכל העליונים הם תלוים בשיעור קומתו יתברך, גם כל הנבראים התחתונים הם נאחזים בשיעור קומת אדם התחתון, וע"י מתברכים כולם, ולכן האומר פרק שירה, ויודע לכוין כל הנבראים היכן רמוזים בו, ואומר אותן השירים, הוא גורם שפע לכל הנבראים התלוים בו, ושכרו מרובה.