תוכן

טו) ונחזור לענין, כי א"א לבא שפע אל הבן, אם לא ע"י אביו ואמו, א"כ הדין נותן שהוא חייב בכבודם, והם אינן חייבין בכבודו, אע"פ שהם משורש אחד. אמנם זה יהיה כשהאבות והבנים הם משורש א', אבל אמנם מצינו רוב העולם מגולגלים, ואין להם יחוס וקורבה כלל ועיקר עם אביהם, ואדרבא לפעמים נשמת אדם גבוה לאין קץ, ובא להיות בנו של אדם נבזה ושפל בקצה המדרגות, ואיך היה חייב בכבודו, אך הענין מובן עם מ"ש, כי אין לך אדם, שאין לו נשמה מלובשת בלבוש נפש דעצמות אביו ואמו, וכל המצות שהוא עושה, הוא הכל ע"י אותו הלבוש שירש מאביו ואמו, ולבוש זה מסייעו לעשות מצות, כשהוא אינו יודע לעשות, שהוא קטן, ובפרט כשהוא מגולגל, כי עונותיו אינן מניחין לו לעשות מצוה, וצריך סעד לתמכו מזה הלבוש. וכן אם היא נשמה חדשה, ולא הורגלה להיות בעוה"ז, באופן כי המסייע אינו רק זה הלבוש. ואפילו השפע שנותנין לו מן השמים, הוא ע"י הלבוש הזה, וזהו ענין שותפות האדם ואשתו בבניהם.