תוכן

טו) ועד"ז הוא ג"כ בזווג העליון דאו"א, כי בפסוק א' דק"ש, שהוא שמע ישראל של הלילה, אז נעשית בחינת תיקון כלי דיסוד דאימא עצמה, ע"י ידים אחרות יותר עליונות, ואחר שהיא נעשית כלי, בפסוק א' דשמע ישראל כו'. הנה אח"כ בפסוק הב', של בשכמל"ו, היא מכוננת כלי נוקבא דז"א, ע"י הידים שלה, שמורידה אות' למטה, ביסוד שבה. ואח"כ בק"ש דשחרית, אז בפסוק הראשון דשמע ישראל, מזדווגים או"א זווג גמור. ואח"כ בפסוק הב' דבשכמל"ו, מורידה אימא, כח ושפע היוצא מן הזווג הגמור שלה כנזכר, אל הנוקבא דז"א, כדי שיהיה בה כח להעלות מ"ן של המוחין ההם, להוציא נשמות חדשות בזווג העמידה כנ"ל. וכבר נתבאר זה בספר התיקונים, כי פסוק שמע, הוא כנגד אימא. ובשכמל"ו, הוא כנגד מלכות.