תוכן

טו) ובמדרש אשה כי תזריע וגו'. הה"ד (קהלת י"א ב') תן חלק לשבעה וגם לשמונה, תן חלק לז' אלו שבעת ימי נדה, וגם לשמונה אלו ימי מילה וכו'. וי"ל, הראשונה מה הוקשה לו בקרא של אשה כי תזריע, ועוד, שהוא דורש קרא דוביום הח' ימול שהוא שכר, ולפי פשטיה דקרא אינו אלא ציווי, וכ"ש שאיך אפשר שיהיה שכר, והלא הכתוב מיירי אחר לידת הבן, וא"כ האיך אומר אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מלוׂׂׂ לח' ימים, והלא כבר הבן נתון לו, והכי היה לו לומר אם שמרת טומאת לידה תזכה למול את הבן. וזו הקושיא ג"כ היא בקרא דתן חלק לשבעה, דלא שייך מלת וגם דקאמר, בלאו הכי יהיה ציווי אנכי מצוך שתקיים מצות הנדה וגם מצות המילה, אבל אם הוא שכר לא אתי שפיר מלת וגם קיים מצות הנדה, וגם אתן לך שכר שתימול בן לח' לא יצדק זה. ועוד מאי דקאמר הוי וביום השמיני, שנראה שכונתו לומר שעם פי' זה מתיישב קרא דוביום השמיני, ומהו יישובו, כי יותר הוא מתיישב אם הוא ציווי.