תוכן

טו) וענין הבירור הוא, שכיון שנפלו בעומקא דתהומא רבא, חוזרים ועולים בד' יסודות, שהם: דומם, וצומח, וחי בלתי מדבר, וחי מדבר. ועולים העשבים שהם הצומח, ואוכלים אותם בעלי חיים, ומתעלים. וכשחוזר ואוכל אותם האדם לבעלי חיים, מתעלים יותר ובתוך האדם מתברר. וקליפה גסה שיש בה הוא נעשית צואה שאין בה תועלת, וזה הוא הקליפה האחרונה שבכל הקליפות, שהיא ע"ז שנאמר בה צא תאמר לו, ומשליך אותה לחוץ שאין בה ממש, ובזה מתקן קליפת עשיה שבעשיה.