תוכן

טו) שם בדף קס"ה ע"א, וז"ל, ר' יוסי אומר, תשע רקיעין אינון, ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר בר משכינתא איהו, אי הכי שכינתא חד סרי, איהי דקיימא על עשר. אלא ודאי תשע אינון, ואינון תשע יומין בין ר"ה ליום הכפורים, ואיהי עשיראה. כגוונא דא משכן, איהו עשר יריעות, עשר יריעות עשרה רקיעין כו'. פירוש: לפי שלמעלה אמר ר' יהודה, דמדכתיב עשר ולא עשרה, לומר שאין השכינה במנין. וז"ל שם בדף קס"ד ע"ב, עשר, מ"ט עשר ולא עשרה, אלא בכל אתר איהו בלא שכינתא, דלאו איהי בחשבנא. בא עתה ר' יוסי לומר, שאינם כי אם ט' והשכינה היא עשירית. דאי תימא בגין דכתיב עשר בר משכינתא איהו, פירוש כיון שלא נאמר עשרה, וכדברי ר' יהודה. אי אפשר, שאם כן נמצאות השכינה לחד סרי דקיימא על עשר, וזה א"א, דהא לא קיימת אלא על י"ב, והיא הי"ג. כמ"ש ר' יהודה עצמו לעיל, דעומד על י"ב בקר, שכינתא לאו איהי בחשבנא, דהא איהי קיימא לעילא, כדכתיב והים עליהם מלמעלה ע"כ. וזמ"ש דקיימא על עשר. אלא ודאי תשע אינון, ואינון תקוניה, שהיא עומדת עליהם, כדפריש ר' יהודה. אלא הספירות עצמן שהם במלכות, והם הם התשעה יומין שבין ר"ה לי"ה, העולים לקבל אורה מבינה כל יום ויום, והיא העשירית בעלותה לקבל אורה מבינה, ותאיר אל עבר פניה, ותהיה כאמה בתה בסוד יום הכפורים. ונזכר בזוהר בכמה מקומות, בגוונא דא משכן איהו עשר יריעות, כלול מי"ס, וגם זה שלא כדברי מורי הרמ"ק ז"ל.