תוכן

טו) בראשית: ר' חזקיא פתח, כשושנה בין החוחים. מאי שושנה דא כנסת ישראל כו'. הכונה היא, שמדת המלכות באצילות, יש לה שתי בחינות: הבחינה האחת, היא בחינת י'. והיא סוד צלע, כלת משה, שמספר צל"ע, עולה ק"ץ. והוא, בסוד ק"ץ הימין, בסוד ק' מהזכר העליון, וץ' מהנקבה. כד"א, הלבן מאה שנה יולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, כי לא היו ראוים לילד, עד הכנסם בימים העליונים האלו, כד"א ואברהם ושרה זקנים באים בימים, עאלו ביומין עלאין כדקחזי. ואמנם משה חטא בצל"ע, שחיסר ממנה שלשים, ונשארה סל"ע, שהוא חסר שלשים מצלע. וזהו שכתוב, ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו, שהוא חטא משה, שהכה במטה כנזכר בדף ו' ע"ב, ומיד כתוב בתריה מן השלשים הכי נכבד, לומר שמשה היה מושך משלשים שנים עליונים, שבא בסוד צל"ע. ואח"כ כאשר חטא, אפילו אל השלשה לא בא, כי נשארה סל"ע חסירה כל השלשים. והנה סוד צל"ע, הוא סוד פ"ה, שיהיה המלכות בבחינתה העליונה. וזמ"ש, פה אל פה אדבר בו. ומשם הדיבור הפנימי של המלכות יוצא, ורצה השי"ת שהסלע שהם השש קצוות של המלכות, יאירו בסוד ג' עליונות שבה, שהם סוד דיבור, וסוד פה שבה. ולכן אמר, ודברתם אל הסלע, סוד דבור. ומשה לא המשיך בה מג' עליונות שבה, כדכתיב ואל השלשה לא בא, ולפיכך הכה במטה, כי ההכאה מצד שש קצוות שבה לבד, ששם הדינים, ונשארה סל"ע. ולפיכך יצא ממנה דם, המורה על הדינים, מפני חסרון ג' עליונות שבה שהם רחמים. ובסלע זה, יש אחיזה אל הקליפות, בסוד קי"ן שעולה בגי' סל"ע, דאיהו קינא דמסאבותא. ולפיכך כשראה בלעם את הקיני, אמר לו ושים בסלע קנך, כי שם אחיזתו וקינו. ומשם נגזרה מיתה על משה, כי הוא אתר דמותא. האמנם צל"ע, אין מגיעים שם הקליפות, ולבחינה זו זכה משה. וזו תקרא אימא עלאה לפעמים בתקונין. ובבחינה זו יאמר, שמשה זכה לבינה, שהיא בחינה העליונה שבה, וזו תקרא ב"ת י"ה, בת פרעה, שהיא בינה, דמתמן אתפרעו ואתגליין נהורין, כנזכר בזהר. וכמו שמשה בן י"ה, כן היא בת י"ה, וזו תקרא רעיה, כי תמיד היא באחדותא וחדוותא, כמו בינה אימא עלאה.