זהר

טו) ושירותא דאיהו אמר, רזא דשמשא, דאיהו הבל, דקיים עלמא, ואיהו רזא לאעלא בר נש לגו מהימנותא עלאה דקב"ה, ובג"כ, כל מה דתחות האי דרגא, לאו איהו רזא דמהימנותא, וע"ד כתיב, ואין יתרון תחת השמש בכל אשר נעשה תחת השמש, דהא תחות האי, לא אצטריך לאתדבקא.

פירוש הסולם

טו) ושירותא דאיהו אמר וכו': ומה שהוא אמר בהתחלה סוד השמש, דהיינו מה שהתחיל הספר בהכתוב, וזרח השמש ובא השמש (כנ"ל באות י"ג) הוא, מפני, שהוא הבל המקיים העולם, והוא סוד להביא את האדם בתוך האמונה העליונה של הקב"ה, כלומר, שיזכה למוחין העליונים דבינה, שנקראת אמונה העליונה דקב"ה, וע"כ כל מה שהיא מתחת המדרגה הזו, דהיינו מתחת השמש, אינו סוד האמונה, כלומר שאינו מן הקדושה, וע"כ כתוב,​ ואין יתרון תחת השמש, וכתוב ​בכל אשר נעשה תחת השמש, כי מתחת זו, אין צריכים להתדבק.
בכדי להבין הדברים, צריכים לבאר סוד ז' הבלים הקדושים וז' הבלים הרעים, משורשם. ותדע, ששורשם הוא קו שמאל שבישסו"ת, בעוד שהוא במחלוקת עם קו ימין שבו, שאז נסתמים האורות שבו ונעשים הבל. כלומר, שנעשו הבל ורעות רוח. ומתוך שישסו"ת הוא בחינת ז"ס תחתונות דבינה, שהם חג"ת נהי"מ, לפיכך יש כאן ז' אורות שנחרבו ונעשו ז' הבלים. ותקונם של ז' הבלים אלו נעשו ע"י עלית הקול, שהוא ז"א, אל ישסו"ת, שהכריע בין ב' הקוין אשר שם, והבדיל ביניהם, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה, ובזה קיים את שניהם, וז' הבלים חזרו ונעשו לז' אורות. כמ"ש לעיל (בראשית א' דף ס' ד"ה מחלוקת ע"ש.)
וז"ש בפרשת בא אות קמ"ה. ורזא דמלה הכל הבל, את הכל ראיתי בימי הבלי. כי ביציאת קו שמאל להאיר בלי ימין, נעשה הכל הבל, ואח"כ בעלית הקול, שהוא קו אמצעי וקיים את שניהם כנ"ל, חזרו ז' הבלים ונעשו לז' אורות, אשר ז' אורות הללו, ה"ס כל המוחין דחכמה המכונים ראיה, המתגלים לתחתונים, וע"כ אמר שלמה עליהם, את הכל ראיתי בימי הבלי, שבסוד ההבלים, נגלו לו כל המוחין דראיה. כי אלו ז' הבלים מתלבשים בז"ס דקול, ושניהם בז"ס דדבור, שה"ס הנוקבא הנקראת עולם, שבה מקום הגילוי של אלו הבלים שנעשו לז' אורות דראיה. ובהם מתקיים העולם. כנ"ל.
וזה אמרו (לעיל באות י"ג) שלמה מלכא, האי ספרא אוקים ליה על שבע הבלים. כי ג' ספרים עשה שלמה כנגד ג' קוין, שיר השירים, הוא ביאור לקו ימין, חסד. קהלת, הוא ביאור לקו שמאל, גבורה. משלי, הוא ביאור לקו האמצעי, ת"ת. כמ"ש בזהר (פרשת בא אות קמ"ב ) וכל האורות קו השמאל הן בז' הבלים, בסו"ה ​את הכל ראיתי בימי הבלי כנ"ל, ונמצא שכל ספר קהלת, אינו אלא מבאר את ז' הבלים הללו, הטובים עם הרעים, להיותו ביאור לקו השמאל.
ונתבאר שכל תקונים של ז' הבלים הוא על ידי קו האמצעי, שהוא ז"א הנקרא קול, או שמש, שעל ידי שמבדיל בין הארת קו ימין וקו שמאל, שהארת החכמה שבשמאל לא תאיר ממעלה למטה אלא ממטה למעלה, מתקיים הארת שני הקוים, (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת ע"ש) ואז חוזרים ז' הבלים ונעשים אורות ונשמות להנוקבא, והעולם מתקיים, שמקבלת המוחין הגדולים הנקראים קיום.
וז"ש הזהר (בפרשת בשלח אות שכ"א )כל מלין דמתעבדין, ואינון תחות שמשא, כל מה שנעשה, והוא תחת השמש. כלומר, שכל מי שממשיך את הארת החכמה אל מתחת השמש, דהיינו ממעלה למטה, דלאו אינון פולחנא דקב"ה, שאין זה עבודת הקב"ה, הבל יתעביד מנייהו איהו תבירא דרוחא וכו', על ידי המשכה הזו, נעשה האור להבל שהוא שבירת הרוח, דהיינו שכתוב, הבל ורעות רוח. אבל ההיא מלה דאיהי פולחנא דמריה אבל הדבר שהוא עבודת רבונו, דא סליק לעילא מן שמשא, הוא מעלה את האור למעלה מן השמש, כלומר, שממשיך האור ממטה למעלה, מן השמש ולמעלה ולא מן השמש ולמטה. ואז ואתעביד מניה הבל קדישא, ונעשה ממנו הבל קדוש, כלומר שהבל מתהפך לאור, ונעשה נשמה לנוקבא, ומתקיים העולם.
וזהו אמרו כאן, ושירותא דאיהו אמר רזא דשמשא, דאיהו הבל דקיים עלמא דהיינו שמתרץ מה שהקשה בתחילת המאמר, (באות י"ג) ואומר, שמה שאמר בהתחלה של ספרו, סוד השמש, הוא משום, שהוא הבל המקיים את העולם. כלומר, משום שבכתוב הזה, וזרח השמש וגו', מבואר ההבל שמקיים את העולם, דהיינו הנעשה נשמה אל הנוקבא הנקראת עולם. שהוא התקון של כל ז' הבלים, שעליו ייסד את ספרו, וע"כ מביא את הכתוב הזה בתחילת ספרו. וסוד הכתוב הוא, כי אחר שהשמש, שהוא ז"א הכריע בין הקוין ימין ושמאל שבישסו"ת, בסוד תלת מחד נפקי, קבלם גם הוא בסוד חד בתלת קיימא, (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) ואז ממשיך השמש ג' קוין שבבינה בזה אחר זה. ותחלה וזרח השמש מן הבינה דהיינו ישסו"ת, בסוד קו ימין, שהוא אור החסדים, ואח"כ ממשיך משם קו שמאל, שה"ס ובא השמש שנעשה חשך, בסו"ה כי הכל הבל כנ"ל. ואח"כ מגלה בחינתו עצמו שהוא קו אמצעי לייחד הימין ושמאל זה בזה ולהבדיל ביניהם שהימין יאיר ממעלה למטה והשמאל רק ממטה למעלה כנ"ל, שה"ס ואל מקומו שואף, דהיינו ששואף ומאיר אל מקום יציאתו ממטה למעלה, אשר אז חוזר ההבל ונעשה אור ונשמה אל הנוקבא הנקראת עולם. וז"ש, דאיהו הבל דקיים עלמא. וזהו שמסיים הכתוב זורח הוא שם, שבדרך זה חוזר וזורח. כי ההבל חזר להיות אור.
וז"ש ובגין כך כל מה דתחות האי דרגא לאו איהו רזא דמהימנותא, ומשום זה, כל מה שנמשך למתחת מדרגה הזו, דהיינו משמש ולמטה, אין זה סוד האמונה, שאינו בקדושה. וע"ד כתוב, ואין יתרון תחת השמש בכל אשר נעשה תחת השמש דהא תחות האי לא אצטריך לאתדבקא, כי מתחת מדרגה זו לא צריכים להמשיך ולהדבק, כי אז יחזור האור ויעשה הבל ורעות רוח כנ"ל. ושיעור הכתוב הוא, שלא נשאר יתרון של כלום אל הממשיך למתחת השמש, וכן, זה רע בכל אשר נעשה, דהיינו מה שממשיך, למתחת השמש, כי הכל יחרב ויעשה הבל.