תוכן

טו) ועם היות כי אותם החסדים והגבורות הראשונות, הם גדולות מאד ומעולות מאלו החדשות, כי היותר מעולה נתברר תחילה, הנה הוא בסוד כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, וכמו שנבאר בפסוק יומם יצוה ה' חסדו וגו', כי כל החסדים באים מלובשים בחסד הראשון, לשומרם מן הקליפות. ומי גדול, השומר. כמ"ש, ה' שומרך. וז"ס ג"כ, אמרתי עולם חסד יבנה, שהוא החסד הראשון, יומא דכולהו כנזכר. ואז יוצא הולד, גוף אחד כלול מחסדים וגבורות, תוך מלבוש אחד, כלול מתרי לבושי זו"ן כנזכר. וז"ס כבד את אביך ואת אמך, כיון שיש לו חלק נמשך מהם, שעל ידו הוא נתקן. גם ז"ס את לרבות אחיך הגדול כמש"ל, כי ז"א הוא הבן הבכור, וכמו שהאב נותן חלק בבן, כן הבן הבכור נוטל תמצית ההוא רוחא קדמאה, כמו שבההוא רוחא כלילין כחות כל הבנים שיבואו אח"כ כנ"ל, כן בחלק הבן הבכור כללות שאר האחים, וכל הגדול מאחיו כולל אותו. ולכן חייב בכבוד אחיו הגדול ממנו. וגם בחינה אחרת, כי גם הבן הבכור שביק רוחא מיניה באימיה, ושאר הבנים אשר אחריו ג"כ לוקחים חלק משם, ולכן הושוה כבוד האח הגדול לכבוד האב. ולכן אמרנו לעיל, כי א"א לשום מיין נוקבין לעלות, אם לא ע"י זו"ן, שהם הבנים הראשונים. ותשלום ענין זה, למה נקרא ההוא רוחא קדמאה ב"ן, יתבאר בש"ד ח"ב פ"ו, בענין או"א, וכאן שייך כל אותו הדרוש של אותם הפרקים, ובפרט פ"ו ופ"ז, ושם נתבאר אמיתת הענין על מתכונתו. ובענין זווג ז"א עם נוק' ע"ש. גם נתבאר היטב ענין החסדים והגבורות, שהם המיין דכורין ונוקבין, בש"ג חלק שני פרק שני, וע"ש היטב.