זהר

טו) פתח ואמר, ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. ויתרון ארץ בכל היא ודאי, דהא מתמן, נפקין רוחין ונשמתין, ותועלתא לעלמא. מלך לשדה נעבד, מאן מלך, דא קודשא בריך הוא. לשדה נעבד, כד איהו אתתקן כדקא יאות. ומלך, דא מלך עלאה, דאתחבר לשדה, כד איהו נעבד. מאן שדה. דא שדה, אשר ברכו ה'. דכתיב כריח שדה אשר ברכו ה'. דכד איהו נעבד ואתתקן, בכל מה דאצטריך ליה, כדקא יאות, כדין מלך עלאה אתחבר עמיה.

פירוש הסולם

טו) פתח ואמר ​ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד: ויתרון ארץ, שהוא הנוקבא, בכל, הוא ודאי, שהוא יסוד דז"א הנק' כל, כי משם, מן היסוד, יוצאים רוחות ונשמות. ותועלת העולם.
מלך לשדה נעבד: ושואל, מי הוא המלך ואומר שזהו הקב"ה, לשדה נעבד, כשהוא נתקן כראוי, ומלך זהו מלך עליון, דהיינו ז"א, שנתחבר לשדה, כשהוא נעבד. ושואל, מי הוא שדה. ואומר זהו ​שדה אשר ברכו ה'. דהיינו, הנוקבא, שכתוב כריח שדה אשר ברכו ה'. כי כשנעבד ונתתקן בכל הצורך כראוי, אז מלך העליון, ז"א, מתחבר עמו.