זהר

טו) תא חזי, כיון דבני נשא אשתלימו שייפוי, בההוא זימנא אתתקן כל שייפא כדקא יאות. כגוונא דא, כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא, בעיין עשרה דישתכחון תמן כחדא, וישתלים מה דישתלים, לבתר דיתתקן כלא. ובמה הוא תיקונא דכלא. כד"א, ברב עם הדרת מלך, וע"ד עמא דאתיא לבתר כן, כלהו תיקונא דגופא.

פירוש הסולם

טו) ת"ח כיון דב"נ וכו': חסר תחלת הענין. תמצאהו בפרשת נשא (אות ק"ו) וזה הוא. זכאה ההוא בר נש וכו': אשרי הוא האיש הנמצא מעשרת הראשונים בבית הכנסת. משום שבהם נשלם מה שנשלם, כי אין עדה פחות מעשרה שה"ס השראת ע"ס של השכינה. והם מתקדשים תחילה בשכינה. וכבר למדנו, וצריכים שיהיו נמצאים בבית הכנסת עשרה בבת אחת. ולא יבואו קצתם קצתם, כדי שלא תתעכב שלמות האברים, כי האדם, עשהו הקב"ה בפעם אחת, והתקין לו כל האברים ביחד. ז"ש, הוא עשך ויכוננך. (עד כאן מהזהר, ואח"ז הוא, מה שכתוב כאן) בוא וראה, כיון שנשלמו כל אבריו של האדם, באותה עת כל אבר ואבר נתתקן בפני עצמו כראוי. אבל מטרם שנשלם כולו, אף אבר אחד ממנו אינו מתוקן. כעין זה היא השכינה, כיון שהשכינה הקדימה לבית הכנסת, צריכים שימצאו שם עשרה ביחד, כנגד ע"ס של השכינה, שהיא קומה שלמה, ואז נשלם מה שנשלם. וכל עוד שאין שם עשרה אף אחד מהם אינו נשלם. ולאח"כ שנתתקן הכל, ובמה הוא תקון הכל. היינו כמ"ש, ברב עם הדרת מלך וע"כ העם הבא אח"כ, אחר עשרת הראשונים שכבר השלימו אברי השכינה, שה"ס עשר ספירות שלה, כולם תקון גוף השכינה. מטעם, ברב עם הדרת מלך.