זהר

טו) רזא דאת קדמאה, סלקא ונחתא, סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין. לקבל דא, את יו"ד סלקא ברעו דמחשבה, ואסתים ולא אתיידע.

פירוש הסולם

טו) רזא דאת קדמאה וכו': הסוד של אות הראשונה של האלפא ביתא, שהיא א', עולה בהארת אור חוזר, ויורדת בהארת אור ישר. ומקבלת ו"ק שהם חג"ת נה"י. ואח"כ עולה האות לקבל העטרות שלה, דהיינו הג"ר שהם חב"ד, ועולה אל מאה עולמות. דהיינו שעולה לבינה, שספירותיה הן בחשבון מאה, ומשם מקבלת את הג"ר שלה. כנגד א' הזו. היא אות י' שבתחילת השם הוי"ה, שהיא עולה ברצון המחשבה, דהיינו לחכמה, ונסתמת ואינה נודעת.
פירוש. נודע שב' זמנים, קטנות וגדלות נתקנו בסבת עלית ההלכות לבינה, (כמ"ש בפתיחה לפירוש הסולם אות י"ט) ומתחילה בעת שהמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, וסיום הזה שנתתקן תחת החכמה נקרא פרסא. ומשום זה, נשארו במדרגה רק כתר וחכמה, ובינה ותו"מ יצאו ממדרגה למדרגה שמתחתיה. וכיון שאין שם אלא ב' כלים כו"ח, אין שם רק ב' אורות רוח נפש וחסרה ג"ר שהם נשמה חיה יחידה, מטעם חסרון ג' הכלים בינה ותו"מ. וזהו זמן הקטנות. ואח"כ בזמן הגדלות, יורדת המלכות ממקום בינה, דהיינו מהפרסא, למקומה עצמה, ואז עולים ג' הכלים בינה ותו"מ ומתחברים בהמדרגה, וכיון שכבר יש ה' כלים חוזרים ומתלבשים כל ה' האורות נרנח"י. ואז יש ג"ר בהמדרגה. (כמ"ש בפלפה"ס אות י"ט ע"ש)
ועל זה רומזת צורת הא', כי י' עליונה של הא'. ה"ס כתר וחכמה שנשארו בהמדרגה בזמן הקטנות. והקו שמתחת י' העליונה, ה"ס הפרסא המסיימת המדרגה מתחת כתר וחכמה. וזהו זמן הקטנות. ובזמן הגדלות שהמלכות יורדת מהפרסא למקומה, ובינה ותו"מ חוזרים ומתדבקים בהמדרגה, אז מתחברת י' התחתונה אל הא', שהיא מורה על בינה ותו"מ שחזרו ונתדבקו. באפן, שי' העליונה רומזת על כו"ח, וי' תחתונה רומזת על בינה ותו"מ, והקו שביניהם, רומז על הפרסא, שה"ס הסיום שנעשה בעת הקטנות תחת הכתר והחכמה כנ"ל.
ואין לשאול, כיון שבעת גדלות כבר ירדה המלכות מן הפרסא למקומה, ובינה ותו"מ חזרו למדרגתם כמקודם, א"כ למה עדיין נמצא הקו המבדיל בין י' עליונה לי' תחתונה בתוך הא'. מאחר שכבר נתבטל הסיום שמתחת כו"ח. התשובה היא, כי אחר שבירת הכלים בעולם התקון, נעשה תקון זה שהפרסא לא תתבטל לעולם, והיא נמצאת תמיד בבחינת ו"ק בלי ג"ר, כדי שתשמור על הארת החכמה הבאה למדרגה שלא תתפשט ממעלה למטה, כמו שהיה בזמן שבירת הכלים. (כמ"ש בפלפה"ס אות כ"ח) ולפיכך אע"פ שכבר נמצאות הג"ר בהא', בכל זאת, מדרגת הפרסא נשארת בו"ק בלי ג"ר. וע"כ נמצא הקו בתוך הא' גם בזמן הגדלות.
וז"ש, רזא דאת קדמאה, שהוא הא' סלקא ונחתא, דהיינו שמקבלת קומת הקטנות, שה"ס י' עליונה דא' שה"ס כתר וחכמה, עם הקו שמתחתיה. ואח"כ סליק בעטרוי לגבי מאה עלמין, שעולה לבינה שה"ס מאה עלמין ומקבל שם הג"ר הנקראים עטרות. דהיינו שגם י' התחתונה, שה"ס בינה ותו"מ מתדבקים בהא'. ואז כיון שיש לה ה' כלים יכולה לקבל הג"ר מן הבינה. לקבל דא את י', שאות י' שבשם הויה, היא כנגד הא' שבאלפא ביתא, כלומר, שגם בי'. יש אותם ג' בחינות שהן י' עליונה, והקו שמתחתיה, וי' תחתונה. כמו שהולך ומבאר לפנינו. סלקא ברעו דמחשבה, שהי' רומזת על החכמה העליונה הנקראת מחשבה. ולפיכך, ואסתים ולא אתידע, כי החכמה העליונה נסתמה ואינה משפעת לתחתונים. כי כל הארות החכמה המגולה לתחתונים, הוא רק מבינה שחזרה להיות חכמה (כמ"ש בפלפה"ס אות מ"א ע"ש)