זהר

טו) ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף וגו'. אמר ר' חייא, א"ל קב"ה למשה, משה, רב לך דאזדווגת בשכינתא, מכאן ולהלאה אל תוסף, רבי יצחק אמר, רב לך בנהירו דשמשא דהוה גבך, אל תוסף, דהא זמנא דסיהרא מטא, וסיהרא לא יכיל לאנהרא, עד דיתכניש שמשא. אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. אנת דהוא שמשא, בעי לאנהרא לסיהרא, והא אתמר.

פירוש הסולם

טו) ​ויאמר ה' אלי רב לך וגו': א"ר חייא, אמר לו הקב"ה למשה, משה, רב לך שנתחברת בשכינה, מכאן ולהלאה, אל תוסף. רבי יצחק אמר, רב לך באור השמש שהיה אצלך, אל תוסף כי הגיע זמן הלבנה, שהיא יהושע, והלבנה אינה יכולה להאיר עד שיאסף השמש. אבל, ​וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. אתה, שהוא השמש, צריך להאיר אל הלבנה. וכבר למדנו.