זהר

טו) דודאי קב״ה איהו אורייתא, ושכינתא היא מצוה, זכאה מאן דמתעסק בהון, ליחדא לון. וכן זכור ושמור אינון קב״ה ושכינתיה. זכאה איהו, מאן דמיחד לון ביום שבת, דאיהו יסוד, ברחימו ודחילו די״ה, דאינון אבא ואימא אינון לקבל תפלין דרישא י׳, ותפלין דידא ה׳. דכר ונוקבא.

פירוש מעלות הסולם

טו) דודאי קב״ה איהו וכו': כי ודאי שהקב״ה הוא תורה היינו בחינת ז״א. והשכינה היא מצוה מלכות נוקבא דז״א, אשרי למי שמתעסק בהם בתורה ובמצות, ליחד אותם. וכן זכור ושמור הם הקב״ה ושכינתו, אשרי הוא מי שמייחד אותם ביום השבת שהוא יסוד (עי׳ ז״ח תולדות אות ל״ח צדיק יסוד עולם דאקרי כל ואקרי שבת). באהבה ויראה של י״ה משם הוי״ה, שהם אבא ואימא, היינו חכמה ובינה. והם נגד תפילין של ראש י׳, ותפילין של יד ה'. זכר ונקבה. כי בשבת עולים זו״ן שה״ס ו״ה נגד תפילין ש״ר ושל יד בהיכל אבא ואימא, ותחתון העולה לעליון נעשה כעליון, ולכן זו״ן שהם סוד ו״ה, בשבת הם בבחינות י״ה. וז״א יורש מקום אביו, ונוקבא מקום אימא. (עי׳ שער הכונות דרוש מוסף שבת).