זהר

טו) לגו לגו, באתר דאקרי קדש, נציץ חד את בטמירו ובגניזו, ואיהי את ו'. והאי את ו׳ נציץ בנציצו על כלהו אתוון. וקלא נפיק מבינייהו דאלין אתוון, כדין בטש נציצו דאת ו', לנציצו דאת י׳, ונפק ההוא נציצו מגו אתר דקדש ובטש לגו נציצו דאת י׳.

פירוש הסולם

טו) לגו לגו באתר וכו׳: לפני ולפנים במקום שנקרא קדש, דהיינו בבינה, מתנוצצת אות אחת בסתר ובהעלם, והיא אות ו׳, שהוא קו אמצעי, שמקור יציאתו הוא שעולה ומכריע בין ב׳ קוין, ימין ושמאל לבינה, ואות ו׳ הזו נוצצת בהתנוצצות על כל האותיות, כלומר שמכריע בין ימין ושמאל של כל האותיות שבז״א ושבמלכות, וקול יוצא מבין אלו האותיות, דהיינו הו׳ שנקראת קול, אשר בבינה הוא אינו נשמע, וכאן באותיות דז״א ומלכות יוצא קול הנשמע (כנ"ל בראשית ב׳ אות רל״ח) ואז הוא ממתיק האותיות ק״ר, ואותיות יקר״א נפתחו מסתימתן, ואז מכה התנוצצות של הו׳ בהתנוצצות של אות י׳. והתנוצצות הזו של הו׳, שיצאה ממקום הקדש, שהיא בינה, מכה, בהתנוצצות, דהיינו שפותח, אות הי׳ מסתימתה, והאירה.