תוכן

ח) ועתה נבאר הזווג הג' שיצא בנקודים בקומת ז"א שנקרא דעת, אשר השלים את הו"ק בתיקון קוים, כמ"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'). שהמשיך כלי בשביל נצח בקו ימין וכלי בשביל הוד בקו שמאל, גם האריך את כלי הת"ת מחזה ולמטה בב"ש תתאין עש"ה. ועי' גם בדף תקמ"א אות ס"ד, וז"ל "וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו". והכונה הוא להזווג דב' עטרין שבדעת שמביא אח"ז באות ע' והבן.
והענין הוא, כי אחר שירד הזווג דישסו"ת עד המלכיות שלהם, שפירושו שנזדכך המסך לבחינת שורש, הנה בא עוד להזדככות מכל עביות דגוף, דהיינו בהשוואת הצורה למסך דישסו"ת. ונבחן אז שהמסך עלה ונכלל במסך דראש דישסו"ת, ונתחדשה העביות על הרשימות הכלולות בהמסך, מבחי"ב דהתלבשות ובחי"א דעביות, ולא היה סיפק בידו להחזיר לישסו"ת פב"פ, וע"כ נכלל רק בזווג דאב"א דישסו"ת. ושהוכרה בחינת העביות דגוף הכלולה בהמסך והרשימות, יצא משם וירד למקום החזה דגוף דישסו"ת, שהוא במקום פרק העליון של היסוד (כנ"ל דף תקנ"ט אות ל"ב). והוציא ע"ס דראש מיסוד ומעלה. ולגוף לא היה לו התפשטות, להיותו במצב דאב"א, כמ"ש שם באות ל"ב.
וז"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ס"ט) "כי ע"י עליתה שם היא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק" וכו'. כי קומת הדעת זו שנתחדשה ע"י עלית הרשימות, יצאה בבחינת ראש בלי גוף. שפירושו בע"ס שמלמטה למעלה לבד, ובהארתו נתקנו אחורים דישסו"ת שנפלו לשם בבחינת תיקון קוים. בהיותו מלביש וממלא אותם באורותיו. ואז נגדל הכלי דת"ת שלמטה מחזה, עד סיומו דת"ת מן האחורים דהסתכלות עיינין דישסו"ת שנפלו לשם. וכן נגדל כלי דנצח, מכח אחורים דישראל סבא שנפל לשם. וכן נגדל כלי דהוד, מכח אחורים דתבונה שנפל לשם. אלא בשעה שנפלו לא היו בהם תיקון קוין לימין שמאל אמצע, רק שנפלו זה תחת זה. ועתה ע"י הראש דקומת דעת, שהאיר אותם ע"י הלבשתו אותם כנ"ל, הנה נתקנו בתיקון קוים והגדילו להכלים כנ"ל.
ואחר שיצאו הכלים החדשים, ת"ת נצח, הוד, בג' הקוים, הנה אז ירדו הרשימות דתנה"י מן הכלים העליונים, שנעשו מאחורים דאו"א, ובאו ונתלבשו בהכלים החדשים שבמקומם, שרשימו דב"ש ת"ת תתאין ירדה ונתלבשה בכלי החדש דת"ת, שנעשה מאחורים דישסו"ת. וכן רשימו דנצח, בכלי דנצח שבקו ימין. ורשימו דהוד בכלי דהוד שבקו שמאל. אמנם אל הכלים של יסוד ומלכות לא הגיע הראש דדעת, וע"כ לא נתקנו ע"י (כנ"ל דף תק"ס אות ל"ג ע"ש).