ת) כי ע"י ההזדככות שבמסך, היו הקומות מתמעטות והולכות, ומכל בחינה עליונה נפלו ניצוצין אל בחינה התחתונה הימנה, שהיא ההתחלה של שיתוף מדת הרחמים בדין, כי הניצוצין דבחינה עליונה נחשבים למדת הרחמים כלפי התחתונה. ונודע ששיתוף מדה"ר בדין הוא היסוד לקיום העולם, כנ"ל (או"פ פ"א אות ד' ד"ה וזה). וז"ש "שבעקודים היה קלקול ע"מ לתקן וסותר ע"מ לבנות" שזה דומה לשביה"כ שנפלו הניצוצין ע"מ להחיותם במדה"ר. וכל ההפרש שיש ביניהם, הוא שכאן היה רק קלקול, ושם "היה ביטול ומיתה ממש". כמ"שבאורך בביאורי פמ"א ופמ"ס בענין שביה"כ [ענפים י"ח, י"ט, כ"ד].