תוכן

ח. ועכשיו נבא אל הביאור, דכבר נודע דסוד נשמות דבני ישראל הם סוד חלק אלוקי ממעל, אשר היא נשתלשלה על דרך עילה ועלול וירדה מִדרגא לדרגא עד שהיא ראויה לבא לעולם הזה, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצותיה, נמצאת מתעלית מִדרגא לדרגא, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה שהוא סוד תרי"ג פקודין כנ"ל.
ועכשיו הנך רואה בעיני שכלך, שאוריתא וישראל חד הוא, דכל ההבדל בין התורה ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה הנמצא בנשמה, שנתמעטה בבחינת אור קטן עד למאוד, והתורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית', שרוממותו עד אין קץ כנ"ל, דאוריתא וקב"ה חד הוא.
אמנם לעת השתלמות הנשמה בכל קומתה, והיא מקבלת התורה בסוד שמותיו ית', דהיינו, שמשגת כל האור המופקד בתורה ומצוות. נמצא ממילא, שאור הנשמה שוה הוא אל אור התורה, דהא כבר השיגה כל האור שבתורה. דכל עוד שיש איזה מיעוט בהשגת חלק קטן ודק מן כללות אור התורה, עדיין נחשבת לאינה שלימה, משום דכל כללות אורה הוכן בשביל הנשמות, על דרך שביארתי לעיל ד"כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם", וכיון שהוכן האור להשגת הנשמה, והנשמה לא השיגה את כולה, נמצאת אינה שלימה, על דרך "אקיים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד", שודאי הוא רשע גמור, אמנם תשפוט כזה בקיום התורה ומצוות בהשגת תרי"ג הפקודין, שעל כל פנים אינה שלימה בחסר לה דבר אחד גדול או קטן. ועל כן לעת קץ שסופה לבא לכלל השלימות, שהיא השגת כל אור התורה, ממילא לא נמצא אז שום שינוי צורה בין אור הנשמה לאור התורה. וממילא מתבאר לך בטוב טעם, שאוריתא וישראל חד הוא ממש, משום דאין ביניהם הבדל ושינוי צורה, נמצאים אחד ממש, ודו"ק בזה מאוד כי דברים דקים המה.
וכיון שכבר הוכחנו לדעת שקוב"ה ואורייתא חד הוא, עיין לעיל, וכאן הוכחנו שאורייתא וישראל חד, אם כן נמצא ברור שאורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא.