תוכן
ח)
להרמ"ז: לפי מה שאנו נוהגין לתקוע במוסף, בלחש, יכוין כי בהם עולין זו"נ בגבורה דאמא. ובחזרה יכוין בתקיעות אלו. שהם בבינה דאמא, ששם עולין זו"נ. והכוונה בכלל, שבתקיעות מיושב, באים לזו"נ מוחין מתבונה. ובלחש, באים מוחין מהתפשטות ו"ק דבינה, מהמוחין שבהם. ובחזרה, משרשם הם מחב"ד דבינה. ויש לכוין בלחש ובחזרה, בכל תשר"ת הראשונים, לקבל חו"ב וח"ג, שיהיו אל ראש ז"א. ואין לכוין בשינה, כמו שמכוין בתשר"ת דמיושב, ובתשר"ת הב' דלחש, חזרה לבריאה, שהיא עתה במקום ז"א, שעלה הוא לבינה (היינו בלחש הבריאה עומדת בו"ק דז"א, ובחזרה עומדת בחג"ת חב"ד נה"י דז"א. ובתשר"ת הג' דלחש, חזרה לחזור למקומה לבינה, (או לגבורה דאמא, או לבינה דז"א) ובתש"ת ובתר"ת דלחש, חזרה בלאה ורחל. ובי' אחרונים, בז"א ולאה ורחל, בהארה הכולל אותן. ולא יכוין בזה תשר"ת אחרון למוחין חדשים, אלא להארה הכולל במוחי ז"א ולאה ורחל בתש"ת ותר"ת, כמ"ש לפניך כל זה בפרטות. ולפי שנהגו חכמי צרפת שלא לתקוע בלחש, נלע"ד שכוונת שלושים השניים, שהם בחזרת עמידה תוספת מוחין לז"א וללאה ולרחל בבינה, ולצורך בריאה שעלתה באצילות, ותשר"ת א' בבינה, (היינו בגבורה דאמא) הב' לבריאה שעלתה באצילות, הג' לחזור לאצילות. ותש"ת ותר"ת ללאה ולרחל.
