תוכן

ח) ואמנם ענין הזווג הזה דערבית, עניינו הוא כי בחצות הלילה הראשונה, בחי' היסוד לבדו יורד מן האצילות אל הבריאה, בהיכל קדש הקדשים, ומזדווג במלכות זווג אב"א, ומשם באים נשמות לאותם המזדווגים קודם חצות, ואין זווג זה משפיע נשמות מלאכים חדשים, כנזכר בפרשת פקודי, שאין המלאכים נבראים ע"י היסוד התחתון. ואחר חצות הלילה, אז הת"ת עצמו מזדווג עם המלכות, ומשפיע נשמות למלאכים חדשים, ולכן עמי הארץ, אעפ"י שהותר להם הזווג בימי החול, צריכין להמתין אחר חצות הלילה, כי אז מתגלה אור עליון מן הת"ת, ומביא עמו המשך חיי הבינה, הנקרא נשמות, ומוליד נשמות מלאכים חדשים. וזהו מ"ש אומרים בברכת השכיבנו אבינו לשלום, שהוא כנגד חצות הראשונה, שאז זמן שכיבה על המטה, של היכל קדש קדשים דבריאה. ולפי שאין הזווג אלא ביסוד הנקרא שלום, לכן אנו אומרין לשלום. ולפי שאין עתה זווג להוליד חיילות המלך שהם המלאכים, לכן אינו נקרא מלכנו, אלא אבינו. אך אחר חצות, שהוא זווג הת"ת לצורך נשמות המלאכים, ומכ"ש שהיסוד נכלל עמו, לכן אנו אומרים, והעמידנו מלכנו לחיים ולשלום, כי אז זמן הקיצה והעמידה מן המטה, ונקרא מלכנו, ע"ש חיילותיו, שהם המלאכים הנבראים עתה, והוא לחיים טובים ולשלום, שהם החיים הנמשכים מבינה, הנקראת חיי המלך, אל הת"ת, הנקרא מלכנו, וגם לשלום, שהוא היסוד, ואחר כך העמידה היא באצילות.