תוכן

ח) ונחזור לענין, כי אלו הניצוצות הנמשכים מאב ואם בתוך הטפות שלהם, הנה מניצוצות נעשו מלבוש אל הנפש של הוולד, בסוד בבגדו בה, הנזכר בסבא ומן הטפות עצמן, נעשים פנימיות החומר של גוף הולד, לפי שבתוך טפות אלו, נכנסת נפש הולד להצטייר, ולברר הכלים שלה. וזה הטעם הנזכר לנו בפסוק כבד את אביך ואת אמך וכו'. ואמנם אחר שטפות כל אחד מהם נמשכה מרמ"ח איברי האב והאם, לכן יש בכללותם רמ"ח ניצוצות. ותחלה מתחיל אותו ניצוץ אל הנפש שנמשכה מאב ואם שגם בו יש כללות רמ"ח ניצוצין, ואז הניצוץ הראשון והמעולה, הוא מתחיל לצייר טפת אבר הכבד שלו, ומתחיל להצטייר בחי' הכבד של הוולד, ונמשך שם חלקי הנפש, מנפש הכבד של הוולד, ומצטייר הכלי של הכבד, וכל זה ע"י טפת האב, עם ניצוץ הנפש, אשר הוא שם משל האב כי זהו דמיון המלח שנותנים בתוך החלב, שהוא טפת האם, ונקפאה ומצטיירת. ואז משם ואילך, מתחיל הכבד לברר בירורי הוולד לצורך רמ"ח איבריו, ונעשים בו דם, ואז משתלח הדם ההוא דרך הוורידין, ומצטיירין האברים, ונעשים בשר גידין ועצמות, וכפי מה שמתבררים ניצוצי נפש הוולד, ונכנסים שם בכבד, כך הוא שיעור בחי' בירור הכלים של הוולד. וכן כפי מה שמתרבה ונתגדל בחינת הכבד עצמו, כך נגדלים כל הכלים של רמ"ח אברים של הוולד. ועד"ז הם הולכים ומתגדלים כל תשעה חדשי העיבור, ונגמרים תשע ספירות דז"א, בבחינת כלים ונפש וניצוצות של ז"א, וכל זה היה לסבת של הטפות או"א בחומר ובצורה כנזכר לעיל, באופן כי כשנולד ז"א, כבר יש בחינת רמ"ח אברים דכלים וניצוצות ואורות, מבחינת נפש של ז"א.