תוכן

ח) כי כל דרכיו משפט, ואינו רוצה שיתענג ויתהנה האדם בג"ע בחנם, כאשר הנשמה היתה אוכלת תחלה קודם בואה לעה"ז משולחן אביה, דרך צדקה ומתנה. אלא רצה הקב"ה שתבא בעה"ז, ותסגל מצות ומעש"ט, ואז תתענג על ה', בשכר מעשיה ולא בחנם. נמצא להיות כי כל דרכיו משפט, הוצרך להיות באדם שני יצרים יצה"ר ויצ"ט, ואם יחטא ביצה"ר, הוצרך להיות בשמו דין ורחמים, שהוא הנגלה והנסתר, כדי להפרע ממנו ברשעתו. גם התורה עצמה, הוצרך להיות בה נגלה ונסתר.