תוכן

ח) קודם שיעיין בגמרא, יראה את המשנה אשר אותו תלמוד מיוסד עליו, ויסתכל במשנה, ותכוין כי המשנה, המ' שלה ד' יודין דע"ב, ולפי ששם אהיה שכנגדו אין בו ד' יודין כמוהו, לכן אין כוונה רק בהויה לבד, שיש בה ד' יודין מ' דמשנה. והש' דמשנה, תכוון לשם ס"ג ג' יודי"ן, ומהראוי שיהיה אות ל' כמו ד' יודי"ן של ע"ב שנרמזו במ' דמשנה, רק לפי שכאן צריך לכלול ג"כ יודי"ן של אהי"ה דיוד"ין אשר כנגדו, לכן נרמזו כאן ש', כי כל יו"ד משם ס"ג עם הי' דאהי"ה כשתחברם יחד, י' פעמים י', יהיה ק', הרי ג' יודין של ס"ג, עם ג' יודין של אהיה, הרי ש' דמשנה. אח"כ בנ' דמשנה, תכוין לחבר שם ס"ג שהוא בבינה, עם בן ובת שהוא מ"ה וב"ן, וג' שמות אלו הם ה' יודי"ן, והם נ' דמשנה. אח"כ תחבר ג"כ עד"ז, אהי"ה דיודי"ן שבבינה עם ב' אהי"ה אחרים של בן ובת, שהוא אהי"ה דאלפין ודההי"ן, שבהם ה' יודי"ן, וזה ה' של משנה. ולפי שאלו ה' יודי"ן באהי"ה כולם לבדם, לכן הם סוד ה' בלבד, ולא סוד נ', כמו ה' יודי"ן של ג' הויו"ת כנזכר. ואח"כ תעיין ההלכה עליה.