תוכן

ח) ובזה יובן מה שארז"ל מל ולא פרע את המילה, כאלו לא מל, כי ב' אותיות מל של המילה, ע' אורות התחתונים, המגולים ע"י כריתות הערלה, הנקרא מילה. ואמנם ב' אותיות י"ה של המילה, שהם אורות סתומים העליונים, לא נגלו עדיין, נמצא כי מל ולא פרע, עדיין מילה עצמה לא נגמרה, כי אותיות י"ה ממילה עדיין לא נגלו, עד מעשה פריעה כנ"ל. הרי כל ב' בחי' נרמזו במילה, שהוא מל וי"ה. וטעם לזה: כי אע"פ שב' אותיות י"ה אינם נגלים עד הפריעה, עכ"ז עיקר גילויים הוא מחמת המילה, כי אם לא נימול לא היה שליש ההוא יורד במקומו, אלא היה נשאר גם הוא למעלה בדעת כנ"ל. ונמצא, כי מעשה המילה, גורם בחי' האחד, שהיא ירידת שליש העליון של החסד למטה, לשליש העליון של ספירת ת"ת דז"א. ואמנם ע"י פריעה, לא נעשית רק הבחי' הב', שהוא הורדת השליש למטה ביסוד, וענין בחי' זו טפלה אל הבחי' הא', לכן במלת מילה, נכלל הע' החסדים המגולין במ"ל של מילה, והח' חסדים העליונים, בי"ה של מילה. והרי איך ב' בחי' של מילה ופריעה, רמז במלת מילה לבדה, וא"כ כל זמן שלא פרע, לא נגמרה המילה והוי כאלו לא מל.