תוכן
ח)
והנה להיות כי הגבורות האלו, ניתנין בה שלא ע"י ז"א, הם דינין תקיפין, בלי התבסמות ומיתוק. ואח"כ ע"י
השופר שתוקעין ביום ר"ה, חוזרין נה"י דאימא עם המוחין שבתוכם, לחזור ולכנס תוך ז"א, כמש"ל ענין תקיעת שופר, וכבר הקיץ ז"א מתרדמתו, ואז בהכרח הוא שחוזרת הגבורות להמשך בנקבה ע"י ז"א, ונותן בה בחי' גבורה כיוצא בהם, כנגד הא' בנוקבא. אבל אלו הגבורות הם מתוקות ומבוסמות יותר, מאותם הגבורות שניתנו בה, בהתפשטות אימא עילאה בתוכה, בעת תרדמת ז"א, כנזכר בסוד הנסירה. והטעם הוא, כי בעת תרדמת ז"א, עלתה נשמתו שהן המוחין שבו, למעלה באו"א בבחי' מ"ן, וגרם זווג עליון בהם. וע"י הזווג ההוא, נתמתקו ונתבסמו אלו הגבורות יותר ממה שהיו בתחילה. ונותנם עתה בנוקבא, ע"י תקיעת השופר. ונמצאו בה ב' בחי' גבורה: הא' שקבלה מאימא בעת הנסירה, היו גבורות חזקות, ודינין תקיפין. והב', שקבלה מז"א אחר שהקיץ משנתו ע"י תקיעת שופר, הם גבורות ממותקות ומבוסמות יותר.
