תוכן

ח) ואמנם המצורע, עניינו הוא הסתלקות החכמה, ולכן חשוב כמת. ונלע"ד ששמעתי, כי מצור"ע בגימטריא ת"ו, שהוא שם ע"ב דיודי"ן, שהוא רמז אל החכמה, והד' יודי"ן הם ת' והו' הם ששה אותיות הנשארות משם ע"ב, כי הסתלקות אבא שהוא ע"ב דיודי"ן, גורם להיות מצור"ע. וזמ"ש חז"ל, זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע. וכבר ביארנו, כי שם הוא נוקבא, שהיא או לאה או רחל, כי כל א' נק' שם. והמצורע המדבר רע, גורם להוציא שם רע, פירוש, להוציא במקום לאה הנקראת שם, או במקום רחל, להוציא שם ונוקבא אחרת מצד הקליפות רעה, במקום לאה או רחל. וכשיש סגירו דנהורא עילאה דאבא, אז לא יש רק בינה, והיא נקראת נגע. ולכן אמר בזוהר שהוא כח קדושה עילאה של דינא קשיא, ומגרש את החיצונים, כי כל בחינות אלו הם בבינה, שדוחה אח החיצונים בסוד התכלת. אך אין זה כי אם בהיותה עם החכמה ביחד, אך כאן לא. והיא ג"כ דינא קשיא, דדינין מתערין מינה, כשאין החכמה עמה.