תוכן

ח) ועתה צריך לבאר חטאו של אדה"ר בעולמות. וכדי להבין זה צריך להודיעך זווג זו"ן אב"א להוציא את אדה"ר, כי ודאי שאין מציאות זווג אב"א. וכדי לבאר זה צריך לפרש ענין מ"ן מהו מציאותם, והוא, כי כבר ביארנו בכמה מקומות, כי הכלי הנעשה באשה לקבל מ"ן והטיפה, נעשו ע"י הידים העליונים, כמו שפירשנו בפ' (במדבר כ"א י"ח) באר חפרוה שרים, שהם קנ"א וב"ן בגימטריא בא"ר. וז"ס משרז"ל מיעכה כאצבע. ולפרש הדבר, הנה ביארנו, כי הכלי שלה הוא שם ב"ן, שיש בו ה' ידות, כשתעשה הד' ההי"ן צורת ה' שהוא י"ד, וי"ד א' במלת יו"ד, הרי ה' ידות. והם נמשכים מחג"ת, כנז' בק"ש של לילה. כי המ"ן של בינה הוא ע"ב, וכשיורדים בחג"ת הם נחלקים, כל י' נעשה ה', וניתן חצי לנוקבא, ושם מבואר בארוכה. נמצא שזה הבאר, חפרוה שרים שהם חג" ת, ע"י היסוד שנותן לה ה' גבורות, והם דכורין, לעשות לה כלי ע"י הטיפה זו. ואז ע"י אלו הכלים נעשים כלי שלה, שהם הצירים והדלתות, כנז"ל שנעשו ע"י כ"ב אותיות שלה. וג"כ יש לה כח המעלה מ"ן מצד הזכר, שהם ה' אותיות מנצפ"ך, כנז'. אבל המ"ן שלה יורדים מן מוח שלה, כמו שהזכר נותן טיפה זרעיית ממוח שלו בסוד מ"ד, גם הנקבה מעלה מ"ן ממוח שלה, וע"י אלו השני טיפות של זכר ושל נקבה, נוצר הוולד שהם הנשמות. ואלו הם סוד א, כי טיפת מוח הזכר הוא יו"ד עילאה מ"ד, ויו"ד תתאה הם מ"ן, והו"ו בנתיים, הוא ההוא פריסו דאתפרש הנזכר בזוהר. כי יו"ד עילאה יורד לגבי ההוא פרסה, ויו"ד תתאה עולה לגבי ההוא פרסה.