תוכן

ח) וסוד הענין הוא, כי הירק האור שלו מועט והפסולת מרובה, והבהמה אוכלת העשב והירק בריבוי, ומתבררין אותן הניצוצות בתוכה, ומתגלגלים לבחינת בעלי חיים, וכשהאדם אוכל בשר. מברר כל אותם הניצוצות שנתבררו בבהמה מהעשבים והירקות, ובבשר מועט שיאכל האדם יברר ניצוצות הרבה. ולזה לא אכל ירקא, לא כשהיה עני בדעתו, ולא כשהיה עשיר, פי' עני ועשיר מהתורה. והטעם, לפי שהיה מבחינת החסדים, ושם אינו צריך בירור, כמו שפירשנו במקום אחר, ולזה היה יכול לאכול בשר תמיד. ובזה יובן מה ששנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, דלא אפשר למימר הכי שאם אדם א' ירבה בתורה ובמצות ואחד ימעיט ולא כ"כ, שיהיו שקולים לפי שכיון לבו לשמים, אלא שיש אחד שנשמתו יותר מעולה, ואם יקרא בתורה ישיג לאין תכלית, ויש אחד שנשמתו למטה ואף אם יעמול בתורה לא ישיג כ"כ, לזה אמר אחד המרבה ואחד הממעיט, אחר שאין בידו ספק לעלות יותר.