תוכן

ח) ברוך המקום שנתן תורה לישראל, ברוך הוא, כנגד ד' בנים דברה תורה כו'. המקום היא יסוד דאימא שבתוך ז"א, ובו מלובש היסוד דאבא, הנק' תורה. ונעשה מקום, לתת בו התורה הנזכר. והנה בסיום המקום הזה, שהוא יסוד דאימא, הנשלם בחזה דז"א, משם נגלה היסוד דאבא, הנק' תורה, ונתנת בגלוי אל ז"א הנקרא ישראל. ואמנם זולת היות היסוד דאימא נקרא מקום כפשוטו, מפני שהוא המקום, שבו עומדת התורה, שהיא יסוד דאבא. עוד יש ענין אחר, ואני מסופק מה ששמעתי בזה ממורי זלה"ה, אם פירושו הוא כנודע, שהוא סוד ההויה הפשוטה, כשתכה אותה כאמור, יפ"י, הפ"ה, ופ"ו, הפ"ה, הרי הכל בגימטריא מקום. או נלע"ד, שהוא שני המלויים של הוי"ה דיודי"ן דע"ב, ואהי"ה דיודי"ן קס"א, שהם סוד ב' היסודות הנז' דאו"א, והנה שני המלויים לבדם שלהם, הם מ"ו של ע"ב, וק"ם של אהי"ה דיודי"ן, ושניהם בגימטריא מקו"ם.