תוכן

ח) ויש נשמה שיורדת עד עולם היצירה, ומתעכבת שם ע"ד הנזכר, עד בא זמן רדתה בעה"ז. ויש שיורדת עד העשיה בעה"ז ונמצא כי כולם יוצאות מסוד העיבור ממלכות דאצילות, רק שזו נשארה בבריאה, וזו ביצירה, וזו בעשיה. וכל זה תלוי כפי מעשי התחתונים בעה"ז, כי יש תפלה או מצוה, שאין בה כח רק להוציא הנשמה שבתוך הקליפות, ולהעלותה עד המלכות של אצילות, בסוד העיבור כנזכר. ויש תפלה יותר נכונה ומקובלת לפני השי"ת, ויש בה כח להורידה עד גוף בעה"ז. ויש תפלה שאינו מורידה רק עד הבריאה, או היצירה כנזכר, וזה אינו תלוי בערך גדר הנשמה בעצמה, רק כפי פעולות התחתונים המתיחסות אל שורש הנשמות ההם. וכן כפי האדם בעצמו הפועל המצוה או התפילה ההיא, כך יוכל להיות כח בידו, להמשיך נשמה אחת בבנו הנולד לו, אותה נשמה שתהיה יותר קרובה אליו, כפי בחינת שורש נשמתו, והנשמה האחרת תשאר למעלה עד יהיה לה גואל הקרוב אליה יותר, אמנם אין זה תלוי במעלת הנשמה ההיא, או בפחיתותה להתעכב יותר מחברתה.