תוכן

ח) ולזה כל הד' מינים, אנו קשורים בו, שעלייתו בנקל. אמנם הרוחניות שבשאר ספירות, הם בתוך כ"א, וצריך התכללותם זה בזה, שמאל בימין, ואח"כ עולים. וכולם אינם עולים אלא ע"י היסוד, וזה תולדות יוסף, שאע"פ שהוא למטה מהם, שרשו שבדעת, הוא שמשפיע בכל הספירות כדפירשתי שכל הה"ח מתפשטים מהדעת, ע"י כללותם שבדעת, כללות שמתפשט בתוך היסוד, ע"י אותו הכללות יוצא מהדעת, ומתפשט בהם. ואח"כ מתפשט ביסוד ע"י אותו הכללות, ומקבל הארתו, ולזה צריך שיצא לולב טפח, ולמה, כיון שבכלם עולים באבר הא', ושורשם מאותם השרשים ע"י הנענוע, כמ"ש למה יהיה הוא גבוה יותר מהם, והוא יותר למטה מהם, אדרבה ההדס היה לו להיות גבוה יותר, ואח"כ הערבה, ואח"כ הלולב. והענין דע, שכמו שמעשינו עולה עד המלכות, ומתעורר בסוד נשמתינו לזווג עם ז"א, והם נעשין מ"ן לאו"א, שיעשו זיווג, ולתת זיווג ומוחין לזו"ן. וכן או"א מתעוררין למה שלמעלה מהם, וכן זה לזה, עד א"ס יתברך. כי אין שפע יורד, אלא בהתעוררות זה עם זה, כמו סוד הקרבן. אמנם אנו אין בנו כח לעלות אלא עד המלכות לבד, שהיא אמנו, ונשמתינו נצטיירו בה כנודע. כך בענין הלולב, אע"פ שבמה שאנו עושים, אנו מעלים הרוחניות שיש בה' ספירות כדפירשתי במקומו שהה' מינים רמז לפנימיות שמתפשט מהם, ואנו עולין בהם לדעת, ושרשם אינם נותנים מה שיש בהם, אלא הם ג"כ עולים לשורשם העליון שבאו"א, וכן עד פלגותא דשערי דבעתיקא, ואתפשט לתרי"ג ארחין, בסוד כל ארחות ה' חסד ואמת, מנין ארחת תרי"ג רמז לשורש היסוד, ששרשו שם בסוד אל חי במילואו, גימטריא תרי"ג, והוא כללות כל המצוה. ולזה נתנה המצוה הראשונה לאברהם, מצות מילה, שהיא כללות תרי"ג, והוא אבר מאברהם, הוא יסוד, והה' ה"ח ומ"ם הוא יסוד דמלכות, שמקבלת הה"ח בסוד טיפה, וזהו אברהם.