תוכן

ח) וא"ת והרי משם מ"ה לא נעשו רק הדכורין לבד, ואיך הוא לבדו נקרא אדם, הכולל זכר ונקבה. והענין, כי שתי בחינות יש אל הנוקבא, א' בתחילה בהיותה כלולה עמו, בסוד בן ובת, שהבן נוטל פי שנים, שהם החסדים והגבורות, ותרווייהו ירית להו ברא בוכרא. ואח"כ בעת שהיא אשתו ומזדווג עמה, אז נותן לה הגבורות על ידו. ובתחילה כאשר היה שם מ"ה זה מברר הבירורין ולוקחם לעצמו לתקנם עמו, והיה אור שם ב"ן טפל אליו, ויונק ממנו דוגמת הבת היונקת מברא בוכרא, ונזונת על ידו, ולכן היא טפלה אליו. ונקרא אדם, יען כי הנקבה כלולה עמו, וטפלה אליו אז בעת הבירור, שעדיין לא נשלמה היא להיותה אשתו גמורה, ולוקחת לעצמה על ידו עיטרא דגבורות. וז"ש ושם אשתו מהיטבאל, כי אותיות מ"ה הם שלו, ואותיות י"ט הם מילוי דשם מ"ה, כנודע כי מלוי בגימטריא אלהי"ם, שהוא די"ן, שהוא סוד הנקבה, שהוא דינין בהיותה כלולה עם הדכורא בתוכו, דוגמת אותיות המילוי שבתוך אותיות הפשוט, וז"ס אדם וחוה, כי חוה בגי' י"ט, שהוא מילוי מ"ה, שהוא אדם.