פירוש הסולם
ח) פקודא רביעאה
למנדע דה' הוא דאלהים לכלול שמא דאלהים שהיא הנוקבא דז"א, בשמא דהוי"ה שהוא הז"א, למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא. וה"ס המאמר
יהי מאורות ברקיע השמים הנאמר ביום ד' דמעשה בראשית, כי נתכללו כאן הנוקבא דז"א עם הז"א בשם אחד
מאורות להורות שאין ביניהם שום פרודא כי שניהם שוים במעלה. פירוש. אחר שכבר המשכנו הו"ק להנוקבא בסוד יחודא תתאה דבשכמל"ו, בסוד יום ג' דמעשה בראשית, בהמאמר תדשא הארץ דשא, צריכים עתה להמשיך לה הג"ר שתהיה בבחינת פב"פ עם הז"א בקומה שוה בלי הפרש ביניהם במעלה, כמו שיורה השם מאורות על שניהם יחד. שז"ס הוי"ה הוא אלהים.
וענין היחוד הוא, כי נתבאר לעיל בפקודא תליתאה, הטעם שלא המשכנו שם רק שית סטרין לבד, שהוא משום שלא עלו לאו"א רק מחזה ולמעלה דז"א עם לאה, דהיינו רק ששת הכלים חב"ד חג"ת דז"א, כי מחמת הדינא קשיא שהיה מחזה ולמטה דז"א לא היו יכולים לעלות להיכל או"א שהם זכים בלי שום דין, וכיון שלא היו בז"א רק ששה כלים קבל רק ששה אורות חג"ת נה"י, וג' אורות חב"ד נשארו מחוץ, כי לא היו לו הכלים לקבלם. כי דרך כניסתם של האורות הוא, שהתחתונים נכנסים תחילה, וע"כ נשארו ג' עליונים מבחוץ. וכיון שהז"א עצמו לא היה לו אלא ו"ק חסר ג"ר, הנה גם הנוקבא לא היה לה לקבל יותר ממנו. אמנם עכשיו, אחר שכבר נעשה יחודא ברחל שמחזה ולמטה דז"א, בסוד מה דהוית יבשה, אתעבידת ארץ מוציאה פירין ואיבין, שהיא דוקא מכח הדינא קשיא הנמצא מחזה ולמטה דז"א, שהשלים האהבה בתרין סטרין, כנ"ל. הנה אגלאי מלתא דהאי דינא קשיא שברחל היא מעלה גדולה יותר מהזכות הגדולה שמחזה ולמעלה דז"א, כי מחזה ולמעלה דז"א, לא יכלו המוחין להתקבל לנוקבא עילאה מחמת היבשה, ועתה על ידי הדינא קשיא, נעשית היבשה לבחינת ארץ מוציאה פירות. וא"כ נתהפך האי דינא קשיא, לבחינת אור גמור. אלא שנבחן לנהורא אוכמא, כלומר אור המתקיים רק בכח האוכמא, שהיא דינא קשיא. ונמצא בזה, שאין עתה שום הפרש בין מחזה ולמעלה דז"א לבין מחזה ולמטה, כי כל ההפרש היה רק מחמת הדינא קשיא שברחל, ועתה כבר נתהפך הדינא קשיא לאור גמור. ולפיכך יכול לעלות עתה לאו"א כל הפרצוף דז"א ונוקבא, דהיינו גם הכלים נה"י שמחזה ולמטה דז"א, הנבחנים לנהורא אוכמא, כי נהורא אוכמא בנהורא חוורא אינון חד בלי הפרש, ואדרבא נהורא אוכמא הגדיל המוחין ביתר שאת, ממה שהיו בבחינת נהורא חוורא שלמעלה מחזה. וכיון שעלו לאו"א כל עשרת הכלים של הפרצוף זו"ן, הוא יכול לקבל עתה כל הע"ס דאורות, דהיינו גם האורות דחב"ד שהיו חסרים לו, שהם נקראים אור הפנים. וגם הנוקבא רחל, שהיא גרמה כל זה לז"א, נוטלת מז"א גם המוחין דפנים האלו, ונעשה ז"א עם הנוקבא פנים בפנים בקומה שוה, בסוד הכתוב יהי מאורות וכו'. והנה נתבאר היטב סדר היחוד דג"ר דזו"ן בסוד יום רביעי דמעשה בראשית, ואין להקשות על זה הלא ביום רביעי היה מיעוט הירח, ואיך אומר כאן שהוא היחוד דפב"פ דזו"ן. כי ענין אצילות של העולמות לחוד, וענין הפקודין לחוד, ואין להשוותם זה לזה. וכבר דברנו על זה בתחילת מאמרינו זה.
