זהר

ח) ת״ח, משה הוה שמשא, ובעא לאעלאה לארעא. א״ל קב״ה, משה, כד אתי נהורא דשמשא, אתכליל סיהרא בגוויה, השתא דאנת שמשא, היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא, לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה שלח לך אנשים, לגרמך, בגין למנדע.

פירוש הסולם

ח) ת״ח משה הוה וכו׳: בוא וראה, משה היה בחינת השמש, שהוא ז״א, ורצה להכנס לארץ. אמר לו הקב״ה, משה, כשבא אור השמש, הרי נכללה הלבנה, שהיא מלכות, בתוכו, ובחינתה אינה נראה. עתה שאתה הוא השמש, ותכנס לארץ שה״ס הלבנה, דהיינו המלכות, איך יעמדו יחד השמש והלבנה, הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שנאסף השמש. אבל עתה אינך יכול להכנס לארץ. ואם תרצה לדעת ממנה, שלח לך אנשים, לך, היינו לעצמך, כדי שתדע.