תוכן

ז. והנה הבינה שנעשה עכשיו שורש לבחינת כלי, התפשטה גם כן מתחילה בכח בלי גילוי הפעולה, שהוא סוד תוספת שפע שהמשיכה הבינה, שנתפשט ויצא מהבינה, שנקרא חג"ת, כמו שיתבאר לפנינו. והיה נצרר בו כח הבוצינא דקרדינותא מאימא. אמנם בעוד שלא יצא לפועל, דהיינו שלא הרבה בהחשכת תוספות שפע אליו בבחינת הכח דהתפשטות הבינה, נקרא ז"א וחג"ת ; אמנם מוכרח הכח לבא לידי הפעולה כנ"ל, לכן גם הוא כאשר נתפשט גם התעבה, ונעשה בו עצמו בסופו התגברות להמשכת תוספת שפע, שזה סוד "כלי מלכות" שנסתגלה לצורת הקבלה בתכלית השלימות דברצון לקבל הנאתו ית', המושג "כפי שיעור הרצון לקבל אותו", לא פחות ולא יתר, כי מצידו ית' אין מידה ושיעור ח"ו.
וזהו מידת הדין בבחינת שורש ובבחינת התפשטות, כלומר, שצורת הקבלה מכרעת אם התחתון ראוי לקבל השפע או אינו ראוי, והנבחן בשנים, או דינא רפיא או דינא קשיא. שקטנות הרצון לקבל שפעו נקרא דינא רפיא, בשביל שרק מקטין כמות השפע, אבל עודו דבוק בעצמותו ית'. וגדלות הרצון לקבל נקרא דינא קשיא, בשביל שמשתנה צורת המקבל מעצמותו ית', שהוא ית' הפכי הימנו, ועל כן נפרד ומת, שזהו סיבת הרשעים שנקראים מתים (ברכות יח, ב), שהמה מרכבה לפרצופי הקליפות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, וכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, ונחתכין משורש החיים ית', כי פירוד גשמי בכשיל וכלפות, ופירוד רוחני בשינוי צורה על דרך ההפכיות, ודו"ק ותצליח.