תוכן

ז. אלא הפירוש הוא - שכמו בלשון בני אדם כל מלה יורה בהכרח על איזה הבנה מחשבתית, כן כל מלה שבתורה היא סוד שם קדוש שפירושו השגה, שמשיגים בו בדרכי אותו השם, על דרך שאמרו חז"ל (רמב"ן בראשית א, א): "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה". באופן שמה שכתוב (במדבר יב, ט) "ויחר אף ה' בם וילך", הרי כל מלה ומלה שבהכתוב, הוא שם מיוחד, שיורה שמשיגים אותו ית' בשיעור כל שם ושם שבו, לפי השגה המיוחדת לאותו השם.
באופן, שיש להבחין ד' הבחנות בהתורה: א) שם בן ד' - הוי"ה, שהוא כללות כל התורה כולה, כלומר שכל התורה הם חלקי השגות בביאור השם הקדוש הזה. ב) עשרה שמות שאינם נמחקים. ג) תוארי השמות הקדושים, כמו ויעל, וילך, וירד, וכדומה. ד) שאר המלות שבתורה, שהם צנורות ממשיכים שפע השגותיו אל המקבלים, שזה סוד "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה".