תוכן

שכינה בתחתונים צורך גבוה ע"ד משל / ב' הדרכים להשגת השלימות
ז. ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, ודומה למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהי' חביב לו ביותר, ועל כן מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה גדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא, אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר (-סכרת), ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.
ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק (ישעיה ס, כב) "אני ה' בעתה אחישנה", ופירשו בסנהדרין צ"ח (עמוד א'), "לא זכו, בעתה. זכו, אחישנה". היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת, או על ידי תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם 'אחישנה', כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, כמובן. ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך יסורין, על דרך שאמרו ז"ל ​סנהדרין צ"ז (עמוד ב'), ​"אני מעמיד להם מלך כהמן, ובעל כרחם חוזרים למוטב", והיינו בעתה, כי על זה יש זמן קצוב. וירצו בזה להורות לנו, שלא דרכיו ית' דרכינו וכו' (ישעיה נה, ח), ועל כן לא יארע לו ית' מקרה מלך בשר ודם הנ"ל, אשר טרח והכין כל כך גדולות ונצורות בשביל בנו החביב, ולבסוף נמצא מתאנה מכל וכל, וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף. אולם השי"ת כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ודין אונאה אין נוהג בו ח"ו. והיינו שאמרו ז"ל, לא זכו בעתה, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן. וכמו שכתוב בפנים מסבירות סוף ענף א', בשיעור הכתוב (איוב לח, לה) "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו", עיין שם, דיש דרך היסורין שמסוגל למרק כל חוסר [אולי צ"ל חומר] וגשם, עדי שיבין איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה.