תוכן

ז) ונתחיל ונבאר ענין ה' בחי' יחנר"ן המקבל על ידי ישסו"ת לבד. הנה בעת העיבור, נכנס בו בחי' נפש לבד. והענין דע, כי אי אפשר בשום אופן להצטייר הוולד, אלא ע"י הנפש הנותן כחו בו. ואמנם אינה יכולה להכנס, עד שיתחיל איזו התחלה להצטייר הגוף. ולכן הוכרח שתחלה יטילו הזכר והנקבה טפות זרע החומריים, וזה נמשך מחלק אבר של הזכר והנקבה עצמם, ואז נמשך בטפות ההם קצת רוחניות מנפש האב והאם עצמם, כנודע לחכמי הטבע, ואז כבר יש שאור להחמיץ, ואז מתבררים הבירורים אל ז"א מעט מעט, ומבררתם אימא ע"י אכילתה. ובזה נתוסף החומר בולד, וגם בנפשה מבררת בירורי הנפש זעיר, באופן שמתחילין להתברר מבחינת הכלים ומהניצוצות ומהאורות הנפש, מעט מעט. ואמנם טפות הזרע, נמשכה משל האב, והרוחניות שבה נמשך מן הנפש עצמה שבאב. וכן כיוצא בזה בטפות האם, יש בו חומר האם עצמה, ורוחניות מהנפש שלה. והנה הנפש ההיא, נקרא רוחא דשדי בגווה כנודע. ומשם נותן קצת מן אותו הרוח בתוך הטפה ההיא, ונמצא עתה כי התחלת השאור להחמיץ העיסה, שהיא בירורי הוולד עצמם, הוא ב' טפות זכר ונקבה, עם שני ניצוצות נפשות או"א עצמם. והנה כפי אותם הניצוצות הנזכר של או"א, כך דוגמתן הם מבררים בירורי נפש הוולד, עם הכלים ג"כ, ר"ל אם עשו אז מצוה התלויה בעין, ממשיכם בירור נפש התלויה בעין, וכל הפרצוף בזה, ודי בזה.