זהר

ז) מדחבו, ואתגליאו על חוביהון, ועל עובדיהון בישין, לא הוו סבלין יתיה, ולא יהויין לעלמא, בקושטא על חוביהון, ועל דא אתי מכילתא דרחמי ודינא לחוד, ישראל, ויהבית יתהון בארעא גלותהון.

פירוש הסולם

ז) מדחבו ואתגליאו וכו': משחטאו והגלו,מחמת עונותיהם ומעשיהם הרעים,לא יכלו לסבול מפחד, שלא ישארו באמת בגלות לעולם על עונותיהם, ועל זה באו מדת הרחמים והדין ביחד, שהוא הוראת השם ישראל, ונתנו אותם בארץ גלותם, פירוש. שהשכינה גלתה עמהם, שעליה יורה השם ישראל וע"כ היו בטוחים שיגאלו יחד עם השכינה, ועי"ז סבלו הגלות ולא פחדו. ותירץ ר"ש בזה, מ"ש בגלות השם ישראל, שנאמר ​ויגל ישראל מעל אדמתו (מלכים ב' י"ז).