תוכן

ז) וזמ"ש בזוהר פ' תזריע כי נגע צרעת תרגומו מכתש סגירו, וכונת דבריו, כי נגע הזה הוא קדושה, ודוחה את רוח הטומאה אשר בבית או באדם, והוא כח דין של הקדושה, וזהו נגע. ומי גרם זה, הצרעת, פי' הסגירו דנהירו עילאה דלא אתגלי, היא הנקרא צרעת, לכן והובא אל אהרן הכהן, להמשיך ולגלות אותו הסגירו דנהורא עילאה, זהו לשון הזוהר. וביאור דבריו, כי נהורא עילאה שנסגר, הוא מוחין דאבא שלא נתגלו בז"א, והוא הגורם את הצרעת, שהם אחיזת החיצונים. וז"ס מ"ש חז"ל מצורע חשוב כמת, כי כבר ביארנו בסוד האבילות, כי המיתה גורמת הסתלקות מוחין דאבא עילאה, וזמש"ה (איוב ד' כ"א) ימותו ולא בחכמה, כי החכמה תחיה בעליה. ובהסתלקותה אז היא המיתה, ולכן כאשר ימותו, מחסרון החכמה הוא, וז"ש ימותו ולא בחכמה, כנזכר.