תוכן

ז) וז"ס הפסק, שהפסיק דבורו ואמר לו שתוק, פסוק דבורך, כי אל רחום וחנון וגו'. ר"ל, אלו האורות הם למתוק המדות שלך. וכשראה מרע"ה כל זה, וראה ז"א שהוא נאחז ממנו כך, מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו, מאימת הקב"ה ושכינתו ופחדו. ולמד לדורות דברים אלו, לאומרם באימה ומיראה ובפחד וחלחלה, ולכוין בכונה כזאת לעת הצורך.